לא אוהבת לכתוב על הילדים שלי
לא בא לי לכתוב על הילדות שלי
לא רוצה לחשוף דברים אישיים
לא אוהבת להיחשף
לכתוב על הלקוחות?
לא, אני לא יכולה לכתוב עליהם
זה לא אתי, לא חוקי, לא מוסרי ולא מנומס
ונראה לי שבגלל זה ורק בגלל זה אני שקופה בפייסבוק
אף אחד לא רואה
אף אחד לא קורא
כי זו רשת של התפשטות
ואם אני לא חושפת את מערומי במרכז העיר
אני משעממת, לא ניראת, עמומה.
אני שומעת את זה שוב ושוב מלקוחות שלי
האומנם?
האם יש צורך בהתערטלות בשביל לשווק טיפולים?
האם אני צריכה להוציא שדים מהעבר על מנת
לספר לעולם שאני משווקת בפייסבוק?
האם אני חייבת להראות את כל הצלקות שלי
בשביל למכור בגדים, דיאטה או מה שזה לא יהיה?
לא!
כמובן שאם בא לי אז סבבה, זו רשת חברתית ומה שעושים בה זה משתפים
אבל אם לא בא לי?
אז לא!
פשוט לא!
נתחיל עם הקל
“אני לא רוצה לחשוף לקוחות”
לפעמים אני מרגישה שזה תירוץ שממשיך ל “אני לא אוהבת לחשוף”
מי אמר לחשוף לקוחות?
אני יכולה לספר סיפורי מקרה – בלי פרטים מזהים
אם צריך לערבב איזה שלוש יחד
אני יכולה לספר איך אני הרגשתי עם לקוח/מטופל
ואני יכולה שלא
תחליטו אתם מה אתם משתפים ומה לא
תבחרו 3-4 דברים שנוח לכם לדבר עליהם
תחליטו איפה הגבולות שלכם
ותעבדו עם זה!
ולא חייבים ולא בטיח
תתפלאו כמה בעצם אני לא חושפת
כמה בעצם עם כל הכתיבה שלי
אתם לא יודעים עלי
זה משנה? רלוונטי? לא ממש
אם אני אחשוף תתחברו אלי יותר? כנראה שכן
בא לי לדבר על זה בפייסבוק.לא
מי מחליט? אני!
אז אל תשתמשו בזה כתירוץ ללא לכתוב ולא לשתף
העיקר הוא לא חשיפת החיים האישיים
אלא האותנטיות, האמת,
מהלב למקלדת, נקי ופשוט.